ראיות הולכות ומצטברות מצביעות על קיומו של שלב פרודרומלי בטרשת נפוצה, המתבטא בשימוש מוגבר בשירותי בריאות ובכלל זה בביטויים פסיכיאטריים. עם זאת, הקשר בין תחלואה פסיכיאטרית בשלב זה לבין תוצאי המחלה העתידיים טרם הובהר.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Multiple Sclerosis Journal, חוקרים בחנו את הקשר בין תחלואה פסיכיאטרית בחמש השנים שקדמו להופעת התסמינים הראשונים של טרשת נפוצה לבין דרגת הנכות העתידית, כפי שנמדדה במדד Expanded Disability Status Scaleי(EDSS).
המחקר כלל מטופלים שאובחנו עם טרשת נפוצה בביקורם במרפאת טרשת נפוצה בין השנים 1991-2018. הנתונים הקליניים שולבו עם נתוני בריאות מנהליים ממאגר אוכלוסיה רחב. תחלואה פסיכיאטרית הוגדרה על בסיס ביקורים אצל פסיכיאטרים או אשפוזים פסיכיאטריים במהלך חמש השנים שקדמו לאבחנה ה-MS.
ניתוחים רב-משתנים במודלים ליניאריים כלליים בחנו את הקשר בין התחלואה הפסיכיאטרית לבין ציוני ה-EDSS העתידיים. כמו כן נבדקה השפעת גורמים כגון מין, סוג המחלה (Progressive או Relapsing) ועומס הפניות הפסיכיאטריות.
מבין 2,212 מטופלים, 481 (21.7%) אובחנו עם תחלואה פסיכיאטרית בשנים שלפני הופעת ה-MS. משך המעקב החציוני היה 5.2 שנים (סטיית תקן 4.9) בין ההערכה הראשונה לאחרונה של EDSS. נמצא כי תחלואה פסיכיאטרית לפני אבחנת הטרשת היתה קשורה באופן מובהק לדרגת נכות גבוהה יותר לאחר האבחנה (β מתוקן = 0.17, רווח בר-סמך 95%: 0.30-0.03).
הקשר היה בולט במיוחד בקרב גברים (β מתוקן = 0.43, רווח בר-סמך 95%: 0.83-0.04), בקרב מטופלים צעירים מגיל 30 (β מתוקן = 0.44, רווח בר-סמך 95%: 0.73-0.15), בחולים עם טרשת התקפית-הפוגתית (β מתוקן = 0.22, רווח בר-סמך 95%: 0.37-0.08) ובקרב בעלי עומס גבוה של פניות או אשפוזים פסיכיאטריים לפני האבחנה (β מתוקן = 0.23 ו-0.48 בהתאמה).
החוקרים סיכמו כי תחלואה פסיכיאטרית טרם הופעת טרשת נפוצה קשורה לנכות עתידית גבוהה יותר, בעיקר בקרב גברים, צעירים ובעלי עומס פסיכיאטרי מוגבר לפני האבחנה. ממצאים אלה מחזקים את ההבנה של השלב הפרודרומלי בטרשת נפוצה, ומדגישים את החשיבות בזיהוי מוקדם ובמעקב אחרי ביטויים פסיכיאטריים טרם האבחנה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות