מטרת המחקר היתה לבחון האם נבדקים עם סוכרת סוג 1 (Type 1 Diabetes - T1D) אשר מפתחים רטינופתיה כלשהי בתוך חמש השנים הראשונות לאחר האבחון בסוכרת נמצאים בסיכון מוגבר להידרדרות הרטינופתיה או הופעה של רטינותפיה שגשוגית של חולי סוכרת (Proliferative Diabetic Retinopathy - PDR), בצקת עינית משמעותית מבחינה קלינית (Clinically Significant Macular Edema - CSME), טיפול עם לייזר בשל מחלה סוכרתית (Diabetes-Related Retinal Photocoagulation) או הזרקה של נוגדי פקטור שגשוג של אנדותל של כלי דם (anti-vascular endothelial growth factor - anti-VEGF).
עוד בעניין דומה
החוקרים בחנו גם את ההשפעה של רמות המוגלובין מסוכרר (Glycosylated Hemoglobin - HbA1c) ושאר גורמי סיכון במטופלים אלה.
רטינופתיה על רקע סוכרת (Diabetic Retinopathy - DR) נבחנה באופן אורי בעזרת תצלום קרקעית עין סטראוסקופי מתוקנן, בקיבועי זמן של שישה חודשים עד ארבע שנים. הופעה מוקדמת של DRי(Early onset DR - EDR) הוגדרה כהופעה של DR לפני תום חמש שנים מאז האבחון עם T1D. מודלים על שם COX העריכו את הקשר בין EDR לבין סיכון לתוצאים שונים.
תוצאות של מודלים לא מתוקננים הדגימו כי מטופלים עם EDRי(n=484) הדגימו סיכון של PDR (יחס סיכונים של 1.51, רווח בר-סמך של 95%, 1.12-2.02; p=0.006), CSME (יחס סיכונים של 1.44, רווח בר-סמך של 95%, 1.1-1.88; p=0.008), וצורך בטיפול לייזר עיני (יחס סיכונים של 1.48, רווח בר-סמך של 95%, 1.12-1.96; p=0.006) בהשוואה למטופלים ללא EDRי(n=369).
קשרים אלה נותרו מובהקים לאחר תקנון עבור: גיל, משך תחלואה עם T1D, רמות HbA1c, מין, לחץ דם סיסטולי/דיאסטולי, דופק, שימוש בחסמי ACE, קצב פינוי אלבומין וקצב סינון גלומרולרי משוער (יחס סיכונים של 1.47, רווח בר-סמך של 95%, 1.04-2.06; p=0.028).
מסקנת החוקרים היתה כי נבדקים עם סימנים כלשהם של רטינופתיה שהופיעו בתוך חמש שנים מהאבחון עם T1D נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות של DR מתקדם, ובמיוחד PDR. זיהוי מוקדם של EDR יכול להשפיע על פרוגנוזה ולסייע בניהול הטיפול על מנת להפחית את הסיכון להמשך הידרדרות מצב הראייה במטופלים אלה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות